מקור תלמוד ירושלמי עירובין ז׳:א׳
1 משנה: חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאִם רָצוּ מִעָרְבִין אֶחָד. פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד:
2 הלכה: חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת כול׳. הַסְּרִיגִים מְמַעֲטִין בָּהּ לְעִנְיַין שַׁבָּת. אֲבָל לְעִנְיַין חֲזָקוֹת אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ. קַשׁ וְתֶבֶן אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ. עָפָר וּצְרוֹרוֹת מְמַעֲטִין בָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. עָלוּ בָהּ עֲשָׂבִים אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ.
3 בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אַבָּא. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אֲמַר בְּחַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת. וְדִכְוָותָהּ בְּחַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָּתִּים. אֲמַר לוֹן. אִין. וְדִכְוָותָהּ בְּחַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי גַגִּים. אֲמַר לוֹן. אִין. מָהוּ לְעָרֵב דֶּרֶךְ לוּלִים. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. מַחֲלוֹקֲת רַב וּשְׁמוּאֵל. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת. שְׁמוּאֵל אָמַר. עַד בֵּית סְאָתַיִם. רַב אָמַר. מְטַלְטְלִין בָּהֶן אֲפִילוּ כוֹר אֲפִילוּ כוֹרַיִים.
4 לֹא סוֹף דָּבָר כָּל אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. אֶלָּא אֲפִילוּ מִקָצַת אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה כְמִי שֶׁכָּל אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. הָיָה בָהּ הֵיקֵף תִּשְׁעִיֹם וְשִׁשָּׁה טְפָחִים. אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה כְּמִי שֶׁכָּל אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. הַיְתָה עֲגוּלָה וְהָיָה בוֹ הֵיקֵף תִּשְׁעִים וכו׳.
5 מָהוּ לְמָעֵט בְּכֵלִים. רִבִּי חִיָיה בַּר אַשִּׁי אָמַר. מְמָעֵטִין בְּכֵלִים. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יְצְחָק בַּר טֶבָלַיי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין מְמָעֵטִין בְּכֵלִים. תַּמָּן אָמְרֵי. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי חִיָיה רַבָּה וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחַד אָמַר. מוּתָּר. מָּאן דָּמַר. אָסוּר. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וִיטַלְטְלְֶנּוּ. הוֹרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְיָיה לְמִיכְבּוֹשׁ עֲלוֹי כּוֹף.
6 תַּנֵּי. בַּכֹּל מְמַעֲטִין. בָּאֲבָנִים וּבִלְבֵינִים וּבְסוּלָּם צוֹרִי וּבְסוּלָּם מִצְרִי. וְהוּא שֶׁקְּבָעוֹ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. וַאֲפִילוּ לֹא קְבָעוֹ. וְהָא תַנֵּי. וְהוּא שֶׁקְּבָעוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא. וְהוּא שֶׁיִּיחַדּוֹ לָכֵן. הוֹרֵי רִבִּי לָא כְדֵין תַּנָּיָיה. וְהוּא שֶׁקְּבָעוֹ. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יוֹסֵה תְרֵיהוֹן. חַד בְּשֵׁם מַר עוּקְבָּן וְחַד בְּשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בֵּין שְׁלִיבָה לִשְׁלִיבָה פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ רוֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְהָעֲמוּדִין מַשְׁלִימִין לְאַרְבָּעָה. יָסָא אָמַר. כּוֹפֶת שֶׁהִדְרִיגוֹ מְמָעֵט. מִכָּל מָקוֹם אֵין הָעוֹמְדִין מַשְׁלִימִין לָעֲשָׂרָה. נַעֲשֵׂית כִּשְׁלִיבָה עָבָה. רִבִּי יָסָא בְשִֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מָשׁוּךְ מִן הַכּוֹתֶל אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּדֵי מָקוֹם. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשִֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. אוֹתָהּ שְׁלִיבָה שֶׁהִיא מְמָעֶטֶת אֶת הָעֲשָׂרָה צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא מְשׁוּכָה מִן הַכּוֹתֶל אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּדֵי מָקוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמִיָּא בָעֵי. הֵבִיָא דוֹפָן שֶׁלְשִׁבְעָה טְפָחִים וּמֶחֶצָה וְהִגְבִּיהוֹ מִן הָאָרֶץ פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. מוּתָּר. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. כָּל הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם. וָכָא אַתְּ אָמַר. כָּל הַפָּחוּת מֵאַרְבָּעָה כְסָתוּם. אִין אַתְּ בָּעֵי מַקְשִׁיָּא הָכֵין קְשֵׁי הֵבִיא דוֹפָן שֶׁלְאַרְבָּעָת טְפָחִים וְכָל שֶׁהוּא וְהִגְבִּיהוֹ מִן הָאָרֶץ שְׁנֵי טְפָחִים חָסֵר כָּל שֶׁהוּא. יָיבֹא כַיִי דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹמֵד וְהֶחָלָל מִצְטָרְפִין לְאַרְבָּעָה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הָעוֹמֵד רָבָה עַל הֶחָלָל.
פירוש שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי עירובין ז׳:א׳
1 תשעים וששה וכו' בגליון כתב וזה המניין לא קאי אלא על החצירות או על הכותל ע"כ ר"ל דאלו על החלון לא מצי קאי דהא חלון לא איירי אלא רוחב ד' טפחים על ד' טפחים והיקפו אינו אלא ט"ז טפחים אך לא ידעתי מה שיעור לחצירות בהיקף ד' אמות על ד' אמות ועוד מאי למעלה מי' שייך בחצירות וכותל ועוד דמה שאמר אחר כך היתה עגולה וכו' וקשה הא בעיגול בעינן יותר כדי לרבע בו ד"א על ד"א גם כל הסוגייא בחלון איירי לכן נ"ל דבחלון איירי וה"ג היתה עגולה והיה בו היקף שבעה עשר אפילו כל שהוא וכו' א"נ ס"ל להש"ס אפילו החלל גדול כל כך שיש בו צ"ו טפחים נמצא שהמקום שמתחילין לרבע בו ד' על ד' טפחים אינו למטה מי' אלא לפחות גובה ב' טפחים מתחילת העיגול וא"כ היה ראוי שיהו ב' טפחים למטה מעשרה אפ"ה סגי בכל שהוא כיון שכל החלל אינו יותר מהיקף של ארבע אמות כולו נחשב כחלון:
2 והעמודין משלימין לד'. תימא שכל הפוסקים השמיעו דין זה ונפקא מיניה נמי לענין טומאה ולעניין סוכה:
3 כופת שהדריגות. בגליון פירש חתיכת ע" שעשה ממנו מדריגה וי"מ שהוא כלי המיוחד לישיבה ושל תמרה הוא ע"כ ולשני הפי' קשה לפרש הא דבתרא ממעט מ"מ וכו' נעשי' כשליבה עבה ולפמ"ש בקו' לק"מ והוא עיקר: